הספד שקראתי בהלוויית סבתי היקרה, זילה כהן ז"ל - מוקדש לזיכרה


סבתא,

נפלה בחלקי הזכות להיות נכדתך ונפלה בחלקי הזכות לגדול בשכנות לך.
שילוב שיצר רגעים וזיכרונות שלא ימחקו לעולם.

אני זוכרת איך כילדה קטנה, בחצר בית הספר, כשמול החצר – המרפסת של סבתא..
רק היית שומעת את הצלצול, היית יוצאת ומחכה עם סוכריות שהספיקו לכל ילדי החצר.

ואחרי הלימודים היינו באים אליך, תמיד חיכתה לנו ארוחה חמה וטעימה .
היינו יושבים ומדברים, מספרים וצוחקים, ולך הרי היה צחוק כזה מתגלגל שהדביק את כולם...

היית יושבת ומספרת לנו סיפורים שרק סבתות מספרות, סיפורי סבתא כאלה
תמיד עם מוסר השכל חשוב או סוף מצחיק.

אני רוצה להודות לך סבתא, בשמי ובשם כל נכדייך,
על כל מה שעשית בשבילנו במשך כל השנים ועל שהיית לנו כזו סבתא נהדרת.

סבתא, בלכתך אנו מתנחמים בשני דברים.
הראשון, שעכשיו את נחה. נחה מחיים ארוכים, מלאי עבודה ועשייה
והשני, שעכשיו, אחרי 15 שנה תפגשי שוב את סבא, אהבתך הגדולה.

אין לי ספק, ולו הקטן ביותר שאם יש אדם עלי אדמות שזכאי להיכנס לגן עדן – זו את.

אני כמעט יכולה לראות בעיני את התמונה, איך שמלאכים בלבן מולכים אותך עכשיו לעבר שערי גן עדן
ואיך סבא עומד בפתח נרגש ומחכה לך בזרועות פתוחות.

נוחי לך סבתא, נוחי על משכבך בשלום.
תשמרי עלינו מלמעלה, ואנחנו לא נשכח אותך לעולם.